Shabbath
Daf 69a
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מֵשְּׁנֵי שֵׁמוֹת בֵּין מִשְּׁנֵי סֵימָנִיּוֹת בְּכָל לָשׁוֹן חַייָב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נִתְחַייְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֶׁם שֶׁכָּךְ הָיוּ רוֹשְׁמִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵי זֶהוּ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל נֹחַ מִנָּחוֹר. דָּן מִדָּנִיֵּאל גָּד מִגַּדִּיאֵל:
Traduction
Celui qui écrit 2 lettres, soit de la droite, soit de la gauche, soit d’un même caractère, soit de deux, ou même en employant 2 encres différentes, et en quelque langue que ce soit, est coupable. R. Yossé dit: on a interdit d’écrire même 2 lettres, parce qu’elles peuvent servir aux désignations, puisque c’est ainsi que l’on écrivait sur les poutres du Temples, afin de savoir les allier ensemble. Rabbi dit: on trouve parfois qu’un petit nom dérive d’un plus grand (dont c’est la 1re syllabe), p. ex. Sem de Simon ou de Samuel; Nah de Nahor; Dan de Daniel; Gad de Gadiel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו. ודוקא בשולט בשתי ידיו בשוה אבל בשאר כל אדם בימינו חייב בשמאלו פטור ועיטר יד שכתב בימינו שהוא שמאל כל אדם פטור ואם כתב בשמאלו חייב שזהו דרך כתיבתו:
בין. השתי אותיות הן משם אחד בין הן משני שמות ובין הן משני סימניות שאות זה לסימן זה ואות זה לסימן אחר ובין בכל לשון חייב:
לא נתחייבו ב' אותיות אלא משום רושם וכו'. כלו' דר' יוסי ס''ל דעיקר החיוב של הכותב משום רושם הוא שרושם הוא שמצינו במשכן שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו של כל אחד ואחד שלא יוחלפו אחר שנתפרקו והיו צריכין ליזהר שיקימו אותן כמשפט הראשון שהוקמו זה אצל זה כדקאמר בגמרא אבל כותב לא מצינו במשכן ואינו אלא תולדת רושם ופליג ר' יוסי על שסידרו לכותב במנין אבות ואין הלכה כמותו לענין קריאת התולדה לכותב אבל לענין חיוב מתחייב ברושם כמו בכותב ותולדת כותב הוא:
א''ר יהודה. ובנוסחת הבבלי גריס אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול וכו' וכלומר שאפילו לא נגמר מלאכתו שנתכוין לכתוב שם הגדול שמעון ולא כתב אלא שם משמעון או כיוצא בזה חייב שהרי מיהת כתב שתי אותיות וראויות לשם וכך הלכה באותיות שלא כתבן פעמיים בכפל וכגון אלו אבל אם כתבן כפולות כגון אא או בב אינו מתחייב אא''כ הן שמות במקום אחר כגון שש גג רר תת סס חח:
משנה: הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא חַייָב. הַמְלַקְּט עֵצִים לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֵן. אִם לְהַסִּיק כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֶן אִם לַבְּהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי:
Traduction
Il est défendu de labourer si peu que ce soit, de sarcler, d’émonder, de trier, si peu que ce soit. Il est défendu aussi d’enlever du petit bois, même fort peu, si c’est pour mieux utiliser le terrain; si c’est pour brûler, la mesure sera celle qu’il faut pour cuire un œuf léger. De même, pour la cueillette de l’herbe, si c’est de l’amélioration, la plus petite mesure sera interdite. Comme fourrage, on adopte pour mesure une bouchée d’agneau (487)Le texte sur ce est traduit ci-dessus, (7, 2), et pour la suite, (9, 7).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החורש כל שהוא. חייב דחזיא לזריעה לגרעין כל שהוא:
המנכש. תולש עשבים רעים מתוך הזרעים:
והמקרסם. שקוצץ ענפי יבשים של האילן:
והמזרד. קוצץ ענפים לחים המרובים וכל זה לתקן את האילן ובכל שהוא חייב שזה הוא כנוטע:
המלקט עצים. אם לתקן את השדה או את האילן וקצץ ממנו בכל שהוא חייב:
ביצה קלה. כגרוגרת מביצה קלה כדלעיל בפ''ח בהלכה ה':
כמלא פי גדי. לפי שהן ראוין לגדי:
הלכה: ב'. מַה חֲרִישָׁה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ חוֹרְשִׁין לִיטַּע סִימְמָנִין. וְכַמָּה יַחֲרוֹשׁ וִיהֵא חַייָב. רִבִּי מַתַּנְיָה אָמַר. כְּדֵי לִיטַּע כְּרֵישָׂה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. כְּדֵי לִיטַּע זִכְרוּתָהּ שֶׁלְּחִיטָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה חרישה היתה במשכן וכו'. כתוב לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' עד שאינן נאכלין ושם מפורש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. זֶרַע קִישּׁוּאִין שְׁנַיִם. זֶרַע דִּילוּעִין שְׁנַיִם. תַּנֵּי. חִיטִּים מָדִיּוֹת שְׁתַּיִם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. חִיטִּין עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁאַר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
Traduction
לָמָּהָ לִי לְתַקֵּן כָּל שֶׁהוּא. לָמָּה לִי כִּמְלֹא פִי גְדִי׃
Traduction
Pnei Moshe non traduit
למה לי וכו'. משנה יתירא הוא בעשבים דלתקן כל שהוא שמעינן מהמלקט עצים ואם לאכילת בהמה כמלא פי הגדי כבר תנינן להא לעיל בסוף פ' כלל גדול ולא משני מידי:
מַתְנִיתָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּי. הַגּוֹרֵד הַקּוֹדֵחַ הַקּוֹצֵץ כָּל שֶׁהוּא בַשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַגּוֹרֵד עַד שֶׁיִּגּוֹר כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹדֵחַ עַד שֶׁיִּקְדַּח כָּל צָרְכוֹ. הַקּוֹצֵץ עַד שֶׁיְּקַצֵּץ כָּל צָרְכוֹ. הָעוֹבֵד אֶת הָעוֹר עַד שֶׁיְּעַבֵּד כָּל צוֹרְכוֹ. 69a וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבַד מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ.
Traduction
Notre Mishna doit être conforme à l’avis de R. Simon (486)Jér., (Pessahim 6, 1) ( 33c)., non des autres sages, puisqu’il est dit: on est coupable d’avoir gratté un objet (pour finir le travail) ou d’avoir percé des trous, ou d’avoir taillé le samedi, si peu que ce soit; selon R. Simon, il n’y a délit que si ces travaux ont été accomplis en entier, pour les besoins. Or, dit R. Jacob b. Aha, la Mishna ne saurait être conforme qu’à l’avis de R. Simon, qui n’admet pas qu’une partie de travail égale l’œuvre entière, non d’après les autres sages qui l’admettent même partiellement (et condamneraient même l’œuvre inachevée, ce qui est contraire à la Mishna);
Pnei Moshe non traduit
מתניתא כר''ש. לאו אמתני' דידן קאי אלא בפ''ו דפסחים דגרסינן להא שם בהלכה א' ואברייתא דמייתי התם קאי דתני ר' ישמעאל בנו של ריב''ב בשבת היה מפשיט את הפסח עד החזה וקאמר עלה ר' יוסי בר' בון התם דזה הוא דלא כר''ש דתני בתוספתא פי''ב הגורד שמגרר העץ להחליקו והקודח וכו' ולר''ש דוקא עד שיגמור כל צרכו והלכך מפשיטו עד החזה דזה לא מיקרי נגמר כל צרכו. ואם נפרש דאמתני' דידן קאי צ''ל מתניתא דלא כר''ש ומיהו הא דר' יעקב בר אחא ע''כ דהתם הוא דקאי כדגריס שם:
ואמר ר' יעקב בר אחא. וכן אמר ר יעקב דלא אתיא הך דר' ישמעאל אלא כר''ש דלא עביד מקצת מלאכה ככולה דאלו לרבנן דעבדי מקצת מלאכה ככולה דאף הקודח כל שהוא חייב אפילו עד החזה אינו מפשיט בשבת:
וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ נָטַל לִקְצוֹר וְלֹא קָצַר שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָמַר רִבִּי אָדָא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְתַנֵּי. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְייַשֵּׁב בְּיָדוֹ. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְייַשֵּׁב בְּיָדוֹ.
Traduction
n’y a-t-il pas lieu de demander, selon l’avis de R. Simon b. Gamliel qui ''interdit même de frapper avec le marteau sur l’enclume'', sans rien opérer, que si l’on a seulement pris un instrument pour couper, sans le faire, l’on soit également condamnable? R. Ada répond:cet avis de R. Simon b. Gamliel est conforme à l’avis de R. Juda, qui dit: on est coupable si l’on égalise la trame avec la navette, ou si l’on rajuste les fils des tissus, parce que cette dernière mise à point faite à la main achève le travail; il en est de même dans notre Mishna, au sujet de l’opinion émise par R. Simon b. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
וקשיא על דרשב''ג. דמתני' דקאמר אף המכה בקורנס וכו' וכי מה איכפת שהוא מתקנו למלאכה אילו נטל דבר לקצור ותיקנו להכינו כדי לקצור ולא קצרו שמא כלום הוא והכא נמי הרי לא עשה להמלאכה:
אתיא דרשב''ג כר' יהודה דתני. בברייתא דר' יהודה מוסיף באבות מלאכות דאף השובט והמקשקש שמכה בכלי על האריגה כדי ליישבה ולסדרה בשיווי ה''ז חייב משום שהוא כמיישב בידו לתקנו למלאכה ה''נ לרשב''ג כן:
Shabbath
Daf 69b
הלכה: ג'. מָאן תַּנָּא. סֵימָנִיּוֹת. רִבִּי יוֹסֵי. מָהוּ בְּכָל לָשׁוֹן. אֲפִילוּ אֲלֵף אַלְפָא. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יִתֵּן שֶׁלְּמַטָּן לְמַעֲלָן שֶׁלְּמַעֲלָן לְמַטָּן. כְּמִין קוֹלְמוֹסִין הָיוּ עֲשׂוּין. 69b וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יִתֵּן שֶׁבִּפְנִים בַּחוּץ וְשֶׁבַּחוּץ בִּפְנִים. טַבָּעוֹת הָיוּ מוּכִיחוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא יַחֲלִיף. אָמַר רִבִּי אָחָא. לוֹכְסוֹן הָיָה כָתוּב עֲלֵיהֶן. וְיַחֲלִיף. אָמַר רִבִּי אִימִּי. וַֽהֲקֵֽמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים. אֶלָּא אֵי זֶה קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָּתֵן בַּצָּפוֹן יִינָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִינָּתֵן בַּדָּרוֹם.
Traduction
D’après qui est-on coupable pour l’indication de deux simples signes? D’après R. Yossé, et en quelque langue que ce soit, un a ou un A. Si les poutres du Temple étaient seulement classées par des signes au lieu de lettres, n’y avait-il pas à craindre que l'on tourne en bas (vers la terre) ce qui devait être tourné vers le ciel, ou à l’inverse? Non, parce qu’elles étaient taillées en forme de calame (effilées), et il n’y’ avait pas à craindre de placer à l’intérieur la poutre allant à l’extérieur, ou vice versa, en tenant compte de la disposition des anneaux adaptés là pour recevoir les verrous; enfin, il n’y avait pas à craindre que l’on se trompe de côté, car, dit R. Aha, les signes étaient tracés en une ligne diagonale suivant les poutres. Ce qui prouve l’existence même des signes servant à éviter les interversions (488)Jér. (Horayot 3, 9) ( 48c). Cf. (Taanit 4, 2) ( 68a), et (Sota 9, 17) ( 24c)., c’est qu’il est dit (Ex 26, 30): tu érigeras le tabernacle selon son ordonnancement; il n’y a pas d’autre jugement, à l’égard du bois, que de prononcer quelle poutre devra être placée au nord, quelle autre au sud.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא סימניות. דמשמע אפילו אינן אלא לסימן בעלמא ר' יוסי הוא דקאמר עיקר חיוב של כותב משום רושם שהיה במשכן הוא ולא היה אלא לסימן:
מהו בכל לשון אפילו אל''ף אלפ''א. כלו' במקום אל''ף כתב אלפ''א והוא לשון יונית כדתנן בפ''ג דשקלים יוונית כתוב עליהן אלפא ביתא גמלא ואם כתב שתי אותיות מלשון יוונית או משאר לשון לעז חייב:
וחש לומר וכו'. על הא דקאמר ר' יוסי שכך היו רושמין על קרשי המשכן והאיך עשו דהא אכתי איכא חששא שמא יהפוך אותן והנתון למעלה יתן למטה ומה שלמטה יתן למעלה וכהאי מאן דאמר דס''ל כשם שעובי הקרשים מלמטן כך היו למעלן:
כמין קולמוסין היו עשוין. כלומר לא כהאי מ''ד דאמרן אלא היו משופעין והולכין כקולמוסין הללו עד שהיו כלין למעלה כאצבע וא''א להחליף מה שלמעלה למטה:
וחש לו' וכו'. והא אכתי איכא חששא שמא יחלוף ליתן הצד שבפנים למבחוץ ואת שמבחוץ לצד פנים שהרי היו מצופין בזהב מבפנים ומבחוץ. וקאמר דלהא ליכא למיחש שהטבעות שהיו מבחוץ הן היו מוכיחות להצד שבחוץ:
וחש לו' שמא יחליף. והא אכתי איכא חששא אפי' היו רושמין לידע איזה בן זוגו שמא יחליף את שניהן מרוח זה לרוח זה:
לוכסן היו כתוב עליהן. הסימן שרשמו עליהן היה רשום באלכסון של הזוג כזה המקצת על זה והמקצת על זה והשתא א''א להחליף אפילו מרוח לרוח אחר דמכיון שעל כולן היה נרשם באלכסון כך אם יחליפו א''א שלא יהא ניכר שהוחלפו ומתוך כך היו יודעין להקימן תמיד כסדרן הראשון שהוקמו בתחלת הקמת המשכן:
ויחליף. אותן מרוח זה לרוח אחר ומה בכך שהיו נזהרין כל כך בסימנין שאפילו מרוח זה לרוח אחר לא יחליפו:
כמשפטו. כתיב וכי יש משפט לעצים וה''ל למיכתב כאשר הראית בהר אלא ללמדך שתשמור משפט סידורן הראשון וזה הקרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון לעולם ושבדרום ינתן בדרום לעולם:
אִילִּין דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה וּדְבַר פָּזִי הֲווֹן שְׁאֵלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂייָא בְּכָל יוֹם. וַהֲווֹן אִילֵּין דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה עֲלִין קַדְמַאי וְנָֽפְקִין קַדְמַאי. אָֽזְלִין אִילֵּין דְּבַר פָּזִי וְאִיתְחַתְּנוּן בִּנְשִׂיאוּתָא. אֲתוֹן בְּעָייָן מֵיעוֹל קַדְמַאי. אִשְׁתָּאִילַת לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לוֹן רִבִּי אִימִּי. וַֽהֲקֵֽמוֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ. וְכִי יֵשׁ מִשְׁפָּט לָעֵצִים. אֶלָּא אֵי זֶה קֶרֶשׁ זָכָה לְהִינָּתֵן בַּצָּפוֹן יִינָּתֵן בַּצָּפוֹן. בַּדָּרוֹם יִינָּתֵן בַּדָּרוֹם.
Traduction
Les membres de la famille de R. Oshia et de Bar-Pazi allaient tous les jours demander des nouvelles de la santé du Nassi; la famille de R. Oshia, entrant la première, sortait aussi la première. Sur quoi, celle de Bar-Pazi, s’étant alliée par mariage à la maison du Nassi, voulut passer à son tour la première. Elle consulta R. Imi, qui répondit par le verset précité: ''tu érigeras le tabernacle, etc.'' c.-à-d. il n’y a d’autre jugement pour le bois que de remettre à chaque place respective celle qui lui avait été assignée en principe; il en sera de même pour la prééminence entre ces 2 familles.
Pnei Moshe non traduit
וגרסינן. להא בסוף הוריות ולהאי עובדא דלקמיה:
אילין דר' הושעיא ודבר פזי. שתי משפחות היו ורגילין להקביל פני הנשיא ולשאול בשלומו בכל יום ואותה משפחה דבר הושעיה היו מנהגם להכנס בראשונה שהיו יותר חשובים מבני המשפחה דבר פזי והלכו אלו דבר פזי ונתחתנו במשפחת הנשיא ורצו עכשיו להקדים לפניהם שנעשו יותר חשובים מהם ושאלו לר' אימי ואמר להן מן המקרא הזה וכו' דלמדין אנו מכאן שאין לשנות הסדר ומכיון שזכתה משפחה הראשונה להקדים בכניסה אין דוחין אותה ממנהג סידורה:
תְּרֵין זַרְעִין הֲווֹן בְּצִיפֹּרִין בּוּלֶווטַיָּא וּפָגָנָיָּא. הֲווֹן שְׁאֵלִין בִּשְׁלָמֵיהּ דִּנְשִׂייָא בְּכָל יוֹם. וַהֲווֹן בּוּלֶווטַיָּא עֲלִין קַדְמַיי וְנָפְקִין קֵדְמַיי. אָֽזְלוֹן פָּגָנָייָא וְזָכוֹן בָּאוֹרַייְתָא. אֲתוֹן בָּעוּ מֵיעוֹל קַדְמַיי. אִשְׁתָּאִילַת לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שָׁאֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן. עֲאַל רִבִּי יוֹחָנָן וּדְרָשָׁהּ בְּבֵי מִדְרָשָׁא דְרִבִּי בְנָייָה. אֲפִילוּ מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם וְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ׃ סָֽבְרִין מֵימַר. לִפְּדוֹת וְלִכְסוּת וּלְהַחֲיוֹת. הָא לִישִׁיבָה לֹא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אַף לִישִׁיבָה. מַה טַעֲמָא׃ יֳק֣רָה הִ֭יא מִפְּנִינִים. וַאֲפִילוּ מִזֶּה שֶׁהוּא נִכְנַס לִפְנַיי לְפְנִים.
Traduction
Il y avait à Sephoris deux familles bien distinctes: l’une était du conseil de la ville boulhteia, et l’autre bien infime (facchini), allant toutes deux demander chaque jour des nouvelles de la santé du Nassi; mais les membres du Conseil, en vertu de leur rang, passaient les premiers. Un jour, comme les seconds s’étaient acquis une grande réputation dans la connaissance juridique, ils voulurent avoir la prééminence. Ils consultèrent à ce sujet R. Simon b. Lakish, qui s’adressa à R. Yohanan, lequel entra à ce propos dans la salle d’études de R. Banias et proclama cette sentence (489)Sentences et Proverbes p. 74.: le savant, fut-il un bâtard, passe avant le grand prêtre qui est un ignorant. On avait supposé devoir conclure que le savant précède les autres en cas de rachat, ou pour les vêtements, ou les vivres, non pour la prééminence à la salle d’études, ce qui semblait indiquer que la seconde famille restait au second rang par rapport au Nassi. -Non, dit R. Abin, même pour siéger à l’assemblée doctrinale, le savant aura le pas sur les autres (et sur les dignitaires). Ce qui prouve, c’est qu’il est dit (Pr 3, 15): elle est plus précieuse que les perles fines; l’étude est au-dessus de celui qui entre le plus en avant (490)C'est le grand prêtre, pénétrant seul dans le sanctuaire. Jeu de mots sur le mot panim, signifiant: perle et intérieur..
Pnei Moshe non traduit
תרין זרעין. שתי משפחות היו בצפורי ונקראין בולווטיא ופגנייא והיו אלו בני בולווטיא נכנסין בראשונה להקביל פני הנשיא ויוצאין בראשונה והלכו משפחת הפגניא וזכו להתגדל בתורה והיו רוצין להקדים לפני הבולווטיא ושאלו לר''ל היאך ינהגו ור''ל שאל לר' יוחנן ונמנו וגמרו ונכנס ר' יוחנן לבה''מ ודרש דזה לא דמיא להא דר' אימי דודאי חשיבות התורה היא קודמת וכדתנן אפי' ממזר ת''ח וכו':
סברין מימר. מעיקרא סברוה לומר דדוקא לענין לפדות ולכסות ולהחיות כדאיירי במתני' דהוריות בהא הוא דאמרו אפי' ממזר א''ח קודם הוא אבל לישיבה לענין חשיבות בישיבה כגון לישב בראש ולהקדימו בכניסה ויציאה לא אמרו דאלו לענין התמנות בישיבה ובסנהדרין כבר שנינו בפ' אחד דיני ממונות דהכל כשירין לדיני ממונות אפי' ממזר אבל לא לדיני נפשות:
אמר ר' אבין אף לישיבה. כדדריש ר' יוחנן וכדאמרן:
יקרה היא מפנינים. משמע דבכל מיני חשיבות השייכים ליקר ותפארת חשובה הוא וקודמת אפילו לחשיבות כ''ג זה שנכנס לפני ולפניה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source